ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
3941-11-12
30/12/2013
|
בפני השופט:
1. טל 2. אב"ד – סג"נ
|
- נגד - |
התובע:
המשרד להגנת הסביבה ת"א
|
הנתבע:
1. צבי כהן אקולוגיה בע"מ 2. יחזקאל כהן 3. מרדכי סילאם 4. צבי כהן
|
פסק-דין |
פסק דין
1.בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט מ. מזרחי) בת"פ 21926-10-11, מיום 19.9.12, שבה זיכה את המשיבים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
2.נגד המשיבים, חברה קבלנית לעבודות עפר ופינוי אשפה (משיבה 1), בעל מרבית מניותיה ומנהלה (משיב 2), עובד מינהלי בכיר בחברה (משיב 3) ומנהל תחנת מעבר לפסולת יבשה שניהלה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ליד קניון הדרים בנתניה, הוגש כתב אישום מתוקן שייחס להם עבירות של הפרת תנאים נוספים ברישיון עסק וניהול עסק ללא רישיון.
רישיון עסק מס' 1220 להובלת פסולת שניתן למשיבה ע"י המועצה האזורית עמק חפר, חייב אותה להעביר פסולת מעורבת ישירות מנקודת הפינוי שלה לטיפול או הטמנה באתרים שמיועדים לקליטתה ללא תחנות ביניים.
רישיון עסק 104663000 שניתן למשיבה ע"י עיריית נתניה אסר עליה להכניס לתחנת המעבר פסולת מעורבת שמכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים (להלן: "פסולת מעורבת").
3.עפ"י הנטען בסעיפים 13-11 לכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה בין 1.1.10 - 26.10.10 פינו המשיבים לתחנת המעבר פסולת גושית שנצברה בדחסניות בשוק בנתניה ואינה פסולת יבשה; בתאריך 26.10.10 פינתה משאית שבבעלות המשיבה חמש דחסניות שהכילו פסולת ביתית מהשוק בנתניה למכולה גדולה שהוצבה בתחנת המעבר ופונתה בלילה למפעל פסולת בקלנסאווה; בתאריך 27.10.10 בלילה פינתה משאית לתחנת המעבר דחסנית שהכילה פסולת ביתית רטובה מהשוק בנתניה ובאותו יום בבוקר פינתה משאית לתחנת המעבר דחסנית שהכילה פסולת ביתית מעורבת מקניון השרון בנתניה.
4.בסעיפים 14-15 לכתב האישום המתוקן נטען כדלקמן:
"14. במעשים ובמחדלים המתוארים בסעיף 11 לעיל, ניהלו הנאשמים הלכה למעשה, תחנת מעבר לפסולת בשטח פתוח הסמוך לקניון הדרים (בגוש 8234, חלקה 24) וזאת מבלי שהיה למי מהם רישיון עסק כנדרש, על גבי קרקע חשופה וללא תשתית מתאימה לשם כך.
15. במעשים ובמחדלים המתוארים בסעיפים 13-10 לעיל הפרו ו/או לא קיימו הנאשמים הן את תנאי רישיון העסק להובלה (בכך שלא העבירו את הפסולת המעורבת ישירות מנקודת הפינוי אל אתר המיועד ומאושר לקליטת פסולת מעורבת) והן את תנאי רישיון העסק לתחנת המעבר (בכך שהתירו כניסת פסולת מעורבת אשר הכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים אל תחנת המעבר כהגדרתה לעיל), בלפחות ארבע מאות (400) מקרים שונים (ריבוי עבירות).
16. הנאשמים 4-2, גם מכוח תפקידיהם בנאשמת 1, אחראים לביצוע העבירות המתוארות לעיל, על ידה ו/או מי מטעמה".
5.בימ"ש קמא הביא בהכרעת דינו את דברי עדי המאשימה שהובאו בפניו, בעל-פה ובכתב, כאשר לאחר דברי כל עד הביא את המסקנות שהסיק מהם (ראה עמ' 53-5 להכרעת הדין). לאחר מכן הביא בימ"ש קמא את דברי המשיבים בהודעותיהם, שעלו בקנה אחד עם עדויותיהם בפניו (עמ' 63-54 להכרעת הדין), ואת דברי המשיבים בעדויותיהם בפניו שזכו לאמונו, שימשו בסיס לקביעת ממצאים ויחד עם ראיות מזכות נוספות הקימו למצער ספק שפועל לטובתם (ראה עמ' 72-64 להכרעת הדין).
6.בימ"ש קמא התייחס לכל אחד מארבעת האירועים שתוארו בסעיפים 14-11 לכתב האישום המתוקן וקבע שהמשיבים לא התכוונו לנהל תחנת מעבר וכי המכולה שהוצבה ליד קניון הדרים לא השתכללה לכדי תחנת מעבר מבחינת היקף הפעילות, נפח האשפה, אופי המכולה, העדר חיבור של קבע ומטרת המשיבים, ומשכך המשיבים לא ניהלו תחנת מעבר.
בסיכום הכרעת הדין קבע בימ"ש קמא:
"1. המאשימה הוכיחה, כי בתאריכים 26 ו – 27 באוקטובר 2010 הובילה משאית של נאשמת 1 אל תחנת המעבר פסולת שמקורה בשוק בנתניה, שבה אותרה כמות מסוימת של פסולת אסורה.
2. ואולם, אין לדעת, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, מה הייתה אותה כמות אשפה אסורה והאם היא חרגה מהיקף של 5% שהיא חריגה מקובלת, מוכרת בתקנות.
3. בחומר הראיות קיים ספק מובנה, שמא לא חרגה במקרים אלו, כמות האשפה משיעור האשפה המותר – 5%.
4. המאשימה לא הוכיחה כי ב – 400 מקרים בוצעה הובלה של אשפה פסולה לתחנת המעבר. הדוח - ת/8, שעליו מסתמכת המאשימה מוכיח אחרת, ודווקא מלמד כי הנאשמים לא פעלו כן כשיטת פעולה.
5. יתירה מכך, אף אם הייתי מוכן לקבל את הטענה, שכמות האשפה בשני המועדים הייתה כמות גדולה וחריגה, האם משני מקרים בודדים אלו ניתן לגזור שיטת פעולה מונחת וסדורה ? האם משני מקרים אלו רשאי בית-המשפט להגיע, בפעולת כפל קסומה, לארבע מאות מקרים ? האם שני מקרים אלה, יכולים ללמד על מודעות, על תכנון, על דרך פעולה, על הנחייה של הנאשמים שכך יש לפעול ? תשובתי לשאלות אלו בשלילה.
6. המקרים החריגים שהוצגו בדוחות החוקרים אינם מכריעים את הכף למול עדותם האמינה של הנאשמים, שלפיה לא הייתה כאן מודעות או שיטת פעולה וכי אלו מקרים שבניגוד לנהלים ולכללים.
7. הראיות המזכות המובנות בתוך ראיות המאשימה – חלקן הוגשו בהסכמה בלא כל הסתייגות - אינן מאפשרות להוביל לתוצאה מרשיעה.